האם ניתן לברך ברכת האילנות בלילה? ומה הדין לגבי שבת?

שאלה

האם ניתן לברך ברכת האילנות בלילה? ומה הדין לגבי שבת?

תשובה

אם ניתן לראות את הלבלוב היטב, כגון שיש תאורה באותו מקום או שאור הלבנה חד ובהיר- ניתן לברך גם בלילה (ציץ אליעזר יב כ).
לגבי שבת ידועה הנהגת המקובלים שנמנעו מלברך בשבת משום שכל עניין ברכה זו היא העלאת נשמות ובירור ניצוצי הקדושה, ושאין ראוי לעשות כן בשבת, ולכן נמנעו מכך. ועוד הוסיף הכף החיים (רכו ס"ק ד) שישנו חשש שמא יטלטל האילנות או יתלוש מהם פרחים להריח בהם.
אך משורת הדין ודאי ניתן לברך ברכה זו בשבת, ובמיוחד למי שחושש שמא יאבד את ההזדמנות לברכה. ולגבי טעמי הכף החיים הלא יודעים אנו כי אין איסור להריח מפרחים המחוברים לאילן, ולא חששנו שמא יבוא לתלשם, וממילא הוא הדין בשעת ברכת האילנות.

מתי מברכים ברכת האילנות למי שגר באוסטרליה?

שאלה

אנו נמצאים בשליחות באוסטרליה, אצלנו חורף בזמן חודש ניסן, האם אנו מברכים ברכת האילנות בחודש ניסן?

תשובה

רוב הפוסקים סוברים שאין ברכת האילנות תלויה דווקא בחודש ניסן, כן מובא בדברי החיי אדם (סג ב) וברכת הבית (כט יד), ומקורם מדברי הריטב"א (ר"ה יא:) שכתב "ויומי דניסן לאו דווקא, אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא מלבלב".
ולכן פסקו דו"ז בשו"ת הר צבי (א קיח) שבמקומות כאוסטרליה, דרום אמריקה וכדומה, הנמצאות בחצי הכדור הדרומי, שבהם העונות הפוכות- יברכו בתקופת תשרי, הוה אומר מסמוך לחודש תשרי ועד כאמצע חודש חשון. וכן כתב הציץ אליעזר (יב כ). ויש לדעת כי מי שבירך ברכת האילנות בארץ ישראל בחודש ניסן אינו שב ומברך בחודש תשרי אף שנמצא באותו הזמן בחצי הכדור הדרומי, ולהיפך, שאין ברכת האילנות אלא פעם אחת בשנה.

האם יש מקור לכך שמי שזורק פירורים נהייה עני ח"ו?

שאלה

האם יש מקור לכך שמי שזורק פירורים נהייה עני ח"ו?

תשובה

מרן בשו"ע (סי' ק"פ) כתב שאפילו שמותר לאבד פירורים הפחותים מכזית זה קשה לעניות. ומקור הדברים בכמה מקומות בש"ס (ברכות נב:, פסחים קיא:, חולין קה:), ומסופר שם שהמלאך הממונה על העניות רצה להעני אדם אחד ולא הצליח בשום אופן, עד שאותו אדם אכל לחם על גבי עשבים וחשב המלאך שמכיוון שהאדם לא יאסוף את הפירורים מבין העשבים ואנשים ידרכו על הפירורים הוא יהפוך את האדם לעני. אבל אותו אדם עקר את העשבים עם מעדר והשליך את העשבים עם הפירורים לנהר. וגם בזוהר (פ' רמד:) כותב שמי שזורק פירורי לחם יהא נע ונד ויהא עני ולא ימות מהעולם עד שיצטרך לבריות. ובספר תומר דבורה, שהוא ספר מנהגי החת"ס, כותב שהחת"ס היה אוכל את פירורי ברכת "המוציא" כסגולה לזכרון (ועיין הוריות יג:). ובשמירה על הפירורים יש גם תיקון לעוון קרי (יסוד יוסף אות כ"ב).

האם יש לברך על קפה במהלך הסעודה?

שאלה

האם יש לברך על קפה במהלך הסעודה?

תשובה

החיי-אדם פסק שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על שתיית קפה במהלך הסעודה. אולם להלכה לא פוסקים כמותו, ויש מדקדקים לברך "שהכל" לפני הסעודה ופוטרים בכך את הקפה שבסוף הסעודה, ומנהג זה נתפשט בעיקר אצל החסידים, ושמעתי שכן נהג מרן האמרי-אמת מגור זצ"ל.

מה הדרך הנכונה לנהוג בעניין נטילת ידיים קודם הסעודה לאחר שהאדם התפנה?

שאלה

מה הדרך הנכונה לנהוג בעניין נטילת ידיים קודם הסעודה לאחר שהאדם התפנה?

תשובה

מרן השו"ע (קס"ה, ה') התייחס לשאלה זו ונתן ב' אפשרויות, כשהשנייה שבהן לא רלוונטית ולכן נציין את הדעה הראשונה שאותה פסק מרן בשם רש"י שהביאה מרבו- רבי יצחק בר יקר; לאחר שהאדם התפנה יטול ידיו עם מעט מים, ינגבן ויברך "אשר יצר". ולאחר מכן יטול ידיו ברביעית מים מתוך כלי, כדין נטילת ידיים בכל סעודה, ויברך כרגיל "על נטילת ידיים". ובעקבות פסק זה נהג מרן הגרש"ז ליטול ידיו אחר שהתפנה שלוש פעמים לסירוגין ישר מהברז, וניגב ידיו ובירך "אשר יצר", ולאחר מכן נטל ידיו כדין נטילה לסעודה. וטעמו משום שנטילת ידיים מזרם הברז עולה כנטילת ידיים לסעודה רק בדיעבד גדול, ובזה יצא ידי כל הספיקות.
אולם מרן המ"ב הביא בשם הפוסקים שברכת "אשר יצר" אינה נחשב כהפסק משום שהיא לצורך הסעודה, וממילא אפשר לכתחילה ליטול ידיו כדין נטילת ידיים לסעודה- רביעית מים בכלי, ולברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר" ולאחר מכן לברך "המוציא" ולאכול. והגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א מעיד בספרו תשובות והנהגות (ח"א סי' קס"ח) שגאון אחד סיפר לו שראה את החפץ חיים בעצמו נוהג כך, וכן נהג גם מרן החזו"א.
ויש עצה נוספת שמובאת בבא"ח (פ' קדושים) שיטול ידיו כהרגלו ויברך "אשר יצר". ולאחר מכן ייגע במנעלו או במקום עם זיעה שמחייב בנטילת ידיים- ואז ייטול ידיים ויברך "על נטילת ידיים".
לסיכום, ישנן ג' דרכים; א. ליטול ידיים מהברז, לנגב ולברך "אשר יצר" ולאחר מכן ליטול ידיים מכלי ולברך "על נטילת ידיים". ב. ליטול מכלי ג' פעמים על כל יד ולברך "על נטילת" ו"אשר יצר" ולאחר מכן לגשת לאכול. ג. ליטול ידיים בכלי, לנגב ולברך "אשר יצר", ולאחר מכן לגעת במקום שמחייב בנטילה, וליטול שוב ידיים בברכה עבור הסעודה.

 

מה הדין באכילה של פחות משיעור כזית לחם, האם צריך ליטול ידיים ולברך "המוציא"?

שאלה

מה הדין באכילה של פחות משיעור כזית לחם, האם צריך ליטול ידיים ולברך "המוציא"?

תשובה

מרן השו"ע (ריש סימן קנ"ח) הביא את דעת הרוקח שפוסק שבאכילה של פחות מכביצה נוטלים ידיים בלי ברכה ובפחות מכזית אין צריך כלל ליטול ידיים. לגבי אכילה בפחות משיעור כביצה, ישנה הסכמה בין הפוסקים עם דעת הרוקח שאין צריך לברך אלא נוטל ידיו בלי ברכה.
לגבי אכילה בפחות משיעור כזית, הט"ז והגר"א הסכימו לדעת הרוקח שאין צריך בכלל ליטול. אבל יש חולקים, כמג"א ועוד, ולכן פסק מרן בעל המ"ב שמן הספק יש להחמיר וליטול ידיים ללא ברכה.וזו ההכרעה למעשה, מכיוון שגם מרן הביא כדעת יש אומרים שפחות מכביצה, שהיא כשני זיתים 2 גרם), נוטלים ידיים אך בלא ברכה. אלא אם כן האדם נתקע בלי מים בכלל, X27.5= 53 גרם ) שאז יכול לסמוך גם לכתחילה על דעה זו שאין צריך ליטול ידיים ולא לברך על שיעור קטן כזה.

האם מותר לשווק מכונות למכירת סנדוויצ'ים ושתיה במקומות שאינם מברכים?

שאלה

האם מותר לשווק מכונות למכירת סנדוויצ'ים ושתיה במקומות שאינם מברכים, הרי הדבר נחשב להכשלה שלהם באכילה בלא ברכה?

תשובה

יש בזה מחלוקת, אך גדולי הדורות התירו, מכיוון שהדבר נעשה במכירה ולא במתנה. אולם העצה בזה היא שבעל המכונה ידביק עליה שלט עם ברכה ראשונה ואחרונה, ובזה הוא יוצא ידי כל השיטות.

האם נכון הדבר שיש להימנע מלתת צדקה בלילה?

שאלה

האם נכון הדבר שיש להימנע מלתת צדקה בלילה?

תשובה

כותב רבנו האר"י הקדוש כי יש לתת צדקה לפני שחרית ומנחה, כמאמר הכתוב "אני בצדק אחזה פניך", אולם לפני תפילת מעריב אין חובה כמו שכתב הברכי יוסף (סי' רלז וביו"ד סי' רמז).
הסיבה לדבר היא משום שעד חצות הלילה אין זה זמן צדקה, כמו שכתוב בירושלמי (שקלים פ"ה) שרבי חנינא בר פפא היה מחלק צדקה בלילה עד אשר פעם אחת פגש אותו 'רב הרוחות' ואמר לו 'לא לימדוך שיש איסור להסיג גבול רעך?'
השיב לו רבי חנינא ומה נעשה עם הכתוב "מתן בסתר יכפה אף"? וחשש מפניו וברח ממנו. מכאן למד המהרש"ם (ח"ב סי' מז) שהנותן צדקה בלילה ייתן דווקא בסתר ולא בגלוי, כדברי הירושלמי. וכמובן שהמדובר הוא בנתינת צדקה בסתם, אולם אם מגיע עני אל ביתנו מחוייבים אנו לתת לו, כמו שכתב היעב"ץ בסידורו, ואדרבה בזה נאמר "וצדקה תציל ממות". ומקובל שמרן החת"ס (מנהגי חת"ס פ"א) היה נותן צדקה לפני מעריב, וכנראה הוא כדעת הרב של דברצין (בצה"ח ג סי' לב) שסבר שבנתינה לגבאי צדקה אין מניעה, אלא המניעה היא ללכת ולחזר אחר עניים בלילה.

אנו שוהים בנופש בחו"ל עד אחר ט' באב, מה הדרך הנכונה לנהוג לגבי המצעים המכובסים?

שאלה

אנו שוהים בנופש בחו"ל עד אחר ט' באב, מה הדרך הנכונה לנהוג לגבי המצעים המכובסים?

תשובה

המנח"י (ח"י סי' מ"ד) והצי"א (חי"ג סי' ס"א) התייחסו באריכות רבה לשאלה זו של מצעים המכובסים כאשר אנשים מתארחים במלון וכדומה. מסקנתם היא שמה שקיבלתם בתחילת שהותכם חדר נקי ומכובס הוא מכח העובדה שכך נוהגים בשירות החדרים בכל מלון ובית הארחה. אמנם מחובתכם להודיע בקבלה שאין ברצונכם לקבל יותר שירות חדרים עבורכם עד לאחר תשעה באב, ואף לא לכבוד שבת קודש, כפסק מרן המשנה ברורה בשם האחרונים.

את המצעים הנקיים שקיבלתם עליכם להוריד לרצפה ולדרוך עליהם מעט עם גרביים על מנת שלא ייחשבו למכובדים. אמנם המעיין בדברי הפוסקים יראה שכתבו להניח את הבגדים על גבי האדמה באופן שיתלכלכו מחול, אך קשה לומר לאנשים לעשות כן היום. לכן יש להקפיד על כל פנים לבטל את הגיהוץ והכיבוס של המצעים, ולא לעשות חוכא וטלולא מהיתר זה.

והיה ובלא ידיעתכם החליפו את המצעים וכדומה ניתן להשתמש בהם לאחר דריכה כמו במצעים הראשונים. וכל האמור הוא למתארחים, אך לבעל המלון ובית ההארחה מותר להחליף מצעים עבור כולם ללא חשש, ורק אסור להביא מצעים חדשים לגמרי (להורות נתן ח"ז סי' ל"ח). כמו כן, ודאי שאסור לבעל המלון לכבס את הבגדים המשומשים, אם לא שייגרם לו הפסד כלכלי גדול שאז נתיר לכבס על ידי גוי (שם).

האם אדם שמשמש כבעל הקורא של בית הכנסת אך אינו צם יכול לעלות לתורה?

שאלה

האם אדם שמשמש כבעל הקורא של בית הכנסת אך אינו צם יכול לעלות לתורה?

תשובה 

מרן (תקס"ו ס"ו) כותב באופן פסקני שאסור שבעל הקורא והעולים יהיו אנשים שאינם צמים, וכך צריכים הספרדים לנהוג. אמנם האשכנזים צריכים לנהוג כדעת מרן המ"ב (שם סקי"ט) שאם הצום חל ביום שני או חמישי וכבר קראו לו לעלות לתורה בקריאת התורה שבשחרית- יכול לעלות, אך במנחה לא יעלה בשום אופן. אמנם החת"ס (או"ח סי' קנ"ז) פוסק שאין בעיה בד' הצומות להעלות לתורה את מי שאינו מתענה, וכותב שכך נהג בעצמו, וכן הכריע בעל ערוה"ש. אך הפוסקים הכריעו שלא לנהוג כדבריו בזה (ישועות יעקב שם, כה"ח בשם פוסקים רבים, החלקת יעקב (ח"ג סי' ס"ט), אגרו"מ (ח"ד סי' קי"ד), מנח"י (ח"א סי' ס"ה), יחוו"ד (ח"א סי' ע"ט)). ולכן להלכה ולמעשה אין לתת לאדם שאינו מתענה לקרוא או לעלות לתורה.